About Usזאב ז'בוטינסקי- עבודה
זאב ז'בוטינסקי היה מנהיג ציוני – מייסד התנועה הרוויזיוניסטית ובית"ר, סופר, משורר, עיתונאי ומתרגם.
הוא נולד באודסה שברוסיה (היום אוקראינה) ב18 באוקטובר 1880.
בגיל 18 יצא ללמוד משפטים באיטליה ובשווייץ, ושימש כתב של עיתונים רוסיים ידועים במדינות אלה.
ז'בוטינסקי התמסר לעבודה ציונית ונאבק על זכויות המיעוט היהודי ברוסיה, לאחר הטבח ביהודי קישינייב בשנת 1903 . באותה תקופה הוא נרתם לפעילות ציונית ופעל למען תחיית השפה העברית והתרבות העברית ברוסיה.
ב- 1907 נשא ז'בוטינסקי לאשה את אניה גאלפרין. לזוג נולד בן יחיד.
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, בשנת 1914, יצא לחזיתות הלחימה ככתב צבאי. באלכסנדריה שבמצרים הוא נפגש עם יוסף טרומפלדור והחל לפעול להקמת גדודים עבריים במסגרת הצבא הבריטי. באוגוסט 1917 קם הגדוד העברי הראשון, ובו שירת ז'בוטינסקי בדרגת סגן. הוא השתתף בקרב על מעברות הירדן ובכיבוש העיירה א-סאלט שבעבר הירדן המזרחי מידי הטורקים.
בפסח של שנת 1920 הנהיג ז'בוטינסקי את ההגנה על ירושלים מפני הפורעים הערבים. הוא נעצר בידי הבריטים באשמת נשיאת נשק בלתי חוקית ונדון ל-15 שנות מאסר עם עבודת פרך בכלא עכו. עקב הסערה שפרצה בנושא זה הוא קיבל חנינה ושוחרר.
בשנת 1921 היה ז'בוטינסקי לחבר ההנהלה הציונית, והיה ממייסדי קרן היסוד. כעבור שנתיים התפטר מההנהלה הציונית, במחאה על מדיניותו של חיים ויצמן, שלדעתו לא קידמה את הציונות המדינית.
בשנת 1923 הוא עמד בראשה של תנועת הנוער בית"ר.
בשנת 1925 הקים את "ברית הציונים הרוויזיוניסטים" (הצה"ר), והיה לדובר העיקרי של האופוזיציה בקונגרס הציוני.
בשנת 1928 התיישב ז'בוטינסקי בארץ-ישראל, וכאן ערך את היומון "דואר היום" וניהל פעילות מדינית.
בסוף שנת 1929 יצא לחו"ל לקיים סדרת הרצאות, ומשביקש לשוב לא התירו לו הבריטים להיכנס לארץ.
בשנת 1933 הקדיש ז'בוטינסקי את זמנו להזמת ההאשמה כי חברי תנועתו רצחו את ארלוזורוב, ובשנת 1934 חתם בלונדון עם דוד בן גוריון על שלושה הסכמים לגבי הימין והשמאל ומלחמותיהם.
בשנת 1935 פרש ז'בוטינסקי, עם תנועתו, מההסתדרות הציונית, לאחר שנדחתה תביעתו להכריז כי מטרתה הסופית של הציונות היא הקמת מדינה יהודית, והקים את "ההסתדרות הציונית החדשה" (הצ"ח).
בשנת 1937 קיבל ז'בוטינסקי על עצמו את הפיקוד העליון על האצ"ל, ותמך בפעולותיו של ארגון זה להפסקת ההבלגה כלפי מעשי האיבה והרצח של כנופיות ערביות נגד יהודים. באותה שנה הביע התנגדות עקרונית לתוכנית החלוקה של ארץ-ישראל, שהציעה ועדת-פיל.
כראש הצ"ח פעל לקשירת קשרים עם ממשלות ועם גורמים מדיניים אחרים. כראש תנועת בית"ר עסק בחינוך הנוער היהודי להיאבק למען שחרור ארץ-ישראל ובניינה.
עוד בטרם פרצה מלחמת העולם השנייה הזהיר ז'בוטינסקי את העם היהודי מהחורבן הצפוי לו וקרא ליהודים היושבים בתפוצות "לחסל את הגולה בטרם תחסל הגולה אתכם". עם פרוץ המלחמה פעל בבריטניה ובארה"ב להקמת צבא יהודי שיילחם נגד גרמניה לצד בעלות הברית.
ז'בוטינסקי נפטר ב4 באוגוסט 1940, בעת ביקורו במחנה קיץ של בית"ר בניו-יורק, מהתקף לב. בצוואתו הורה כי רק בפקודת הממשלה העברית אשר תקום בארץ-ישראל יועברו עצמותיו ארצה. הדבר נעשה בשנת 1964, עת הורה ראש הממשלה לוי אשכול, בניגוד למדיניות של קודמו, דוד בן-גוריון, לקיים צוואה זו.
עצמות זאב ז'בוטינסקי ורעייתו יוענה נטמנו בהר-הרצל בירושלים.
זאב ז'בוטינסקי הוא השאיר אחריו ירושה ספרותית והגותית: כתביו יצאו לאור ב-18 כרכים בשנות ה-50 של המאה הקודמת, ועל שמו נקראו עשרות רחובות ומוסדות ברחבי ישראל.
הכנסת חוקקה בי"ב ב23 במרס 2005 את חוק ז'בוטינסקי (ציון זכרו ופועלו).
כל עיזבונו הספרותי של ז'בוטינסקי – כתביו וכתבי היד שלו, מאמריו, איגרותיו וכל מה שפורסם על אודותיו בכל השפות ובכל המקומות – שמור בארכיונו במכון ז'בוטינסקי בתל-אביב.
► חזיונו ◄
ז'בוטינסקי עבד ופעל למען תיקונו של הסדר החברתי בעולם.
לפיו, “כל איש הוא מלך וכל אישה היא מלכה".
במאמרו "על המדינה ועל בעיות סוציאליות", הוא כתב בן השאר "התמצית של הרעיון 'אני מלך ואתה מלך' הוא, שאין עליון ממך וממני מבחינת המעמד וההדר".
ז'בוטינסקי אמר על עצמו: “'אמת: הנני 'מטורף' לגבי מושג השוויון. אני שונא … כל מושג הרומז להבדלת-ערך בין אדם לחברו" והוא אף נהג לחתום על חלק ממאמריו בכינוי "אגאל" שפירושו "שווה". השוויון הוא עיקרון העל, והבסיס לחיים הראויים, ברעיון זה ראה את היהדות במיטבה.
ז'בוטינסקי האמין ביצירת מדינה בה אין השלטון מתערב בחיי הפרט.
הוא היה דמוקרט בכל לבו וליברל, תיעב את מושג "המנהיג" וראה בו סממן לאינסטינקט של עדר: "לשם טובתם של היחידים נוצרה החברה, ולא להיפך", כתב.
לפי ז'בוטינסקי, חרפת העוני היא "חרפת האנושות" ולקיומה אין כל הצדקה.
לדעתו, קודם ביטול העוני לכל תקנה אחרת.
זכותו של כל אדם לקבל את חלקו ב"חמש המ"מין": מזון-מעון-מלבוש-מורה-מרפא. על המדינה לספקן לכל אותם האזרחים שידרשו אותן. לאחר פתרון בעיית העוני תתפנה החברה לטיפוח עניינים שברוח.
ז'בוטינסקי תפס את האומה כאורגניזם חי וטען כי "הרגש של העצמיות הלאומית טבוע בדמו של האדם".
אף על פי שגדל בבית מסורתי, לא קיים אורח חיים דתי אך התייחס בכבוד רב לדת, כל עוד לא ניסו להשליטה בכוח הכפייה. הוא העניק לגזע את המקום המרכזי בשמירה על ייחודו של עם ישראל על ידי הבדלתו מעמים אחרים, אך ראה בדת את הביטוי התרבותי הארצי לרוחו של הגזע, ובתנ"ך את הביטוי האותנטי לרוחה של היהדות והאתוס המוסרי.
הוא בחר בתנ"ך כמקור השראה לרעיונותיו החברתיים, כיוון שבפני יוצרי התנ"ך עמדו אותן בעיות המענות את החברה בימינו: חרות לעומת עריצות, עמל לעומת עושר, צדק לעומת עוול.
ז'בוטינסקי טען שמהפכה אשר תביא לסדרי עולם חדשים תהייה מושתתת על שוויון זכויות של כל האזרחים ועל כיבוד חירויותיהם.
► בפועל ◄
אם זאב ז'בוטינסקי היה חיי כיום ורואה את המדינה שלנו, אני כמעט בטוחה שהוא היה מתאכזב.
יש אצלינו במדינה מעמדים חברתיים שונים ורבים, אי שווין רב בין אנשים.
רבים מאנשי המדינה עניים, ברחובות גרים חסרי בית שמתחננים לכסף מהעוברים.
השלטון אומנם דמוקרטי ואינו מתערב בעיקרון בחיינו הפרטיים, אך לדעתי כן יש כפייה דתית במדינה הזו: דתיים לא מוכרחים לשרת בצבא, ואם כן אז פחות מהשאר. הם מקבלים תגמולים מהמדינה, ממומנים רבות, מקבלים כספים לרוב על דברים שונים שהחילונים אינם מקבלים, ובכללי "פרוטקציונרים" אצל הממשל בהקשרים כספיים, חוקיים ומדיניים.
► מגילת העצמאות ◄
"מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות …. ".
מקורות: אינציקלופדיית Ynet, אתר "מטח", www.jabotinsky.org
מוגש למורה ליאור סיבוני, מורשת ישראל
ע"י נעה דקל, כיתה ז'3
